היינן שיצר סימביוזה מוחלטת בין אדם ליקבו

דמות אייקונית המזוהה עם אזור היין שבו היא פועלת היא תופעה מוכרת בעולם היין בחו"ל. גם בישראל יש ניצנים לתופעה המלבבת. למשל זאב דוניה, היינן והבעלים של יקב "סוסון ים"

אחת התופעות המעניינות ביותר שניתן לזהות כשבוחנים אזור יין כלשהו היא התפתחותה של דמות אייקונית, שנהפכת במשך השנים לחלק בלתי נפרד מתמונת הנוף שלו. בדרך כלל יהיו אלו טיפוסים עם סיפור באמתחתם - בעלים של יקב חלוצי שהמסורת שלו משיקה להיסטוריה האזורית, יצרן מרדן שאחראי למהפך תפישתי ששינה את פני הייננות במכורתו ולעתים פשוט יינן או ייננית, שללא כל קשר ישיר לאיכות יינותיהם, מתאפיינים באישיות יוצאת דופן ואף שנויה במחלוקת. כך או כך, מכנה משותף אחד חייב להתקיים: תחסירו את אותה דמות מאזור פועלה והוא יאבד חלק לא מבוטל מקסמו ומצבעוניותו.

עולם היין עשיר בדוגמאות מהסוג הזה: דידייה דאגנו הילך קסם וטירוף על אזור פואי־פומה בלואר שבצרפת, ניקולא ז'ולי הצית אש בסאוונייה בתפישותיו הביו־דינמיות הקיצוניות, ואת מורשתו של אדוארדו ולנטיני מכיר כל יינן טירון בחבל אברוצו שבאיטליה. אפשר כמובן להתחבר יותר או פחות לסגנונם של כל אחד מהשלושה, אך אין עוררין כי בלעדיהם היה עולם היין מקום משמים הרבה יותר.

זאב דוניהאיתי גלייטמן

לישראל, מדינת יין בראשית ימיה, אין עדיין מסורת שניתן להתפאר בה. אך דווקא אותו העדר מסורת טומן בחובו יתרון - היכולת לחזות במו עינינו ובזמן אמת בתהליך התפתחותם של אנשי יין מקומיים, שייתכן כי ידובר בהם בעתיד כסמלים אזוריים. כשאני מנסה להעלות על דעתי מועמדים פוטנציאליים, השם הראשון שעולה במוחי הוא זאב דוניה, היינן והבעלים של יקב "סוסון ים".

הוא לא מייצר את היין הטוב ביותר באזורו, הוא לא מצויד בהשכלה ייננית מדופלמת והוא לבטח אינו מחזיק את היקב המרשים ביותר מבחינת אבזור או ארכיטקטורה; ובכל זאת דוניה, קולנוען בדימוס שמקפיד לשלב מוטיבים מעולם האמנות ביינותיו, הצליח איכשהו להפוך את "סוסון ים" שלו, שהוקם בשנת 2000 במושב בר גיורא, לאבן שואבת לחובבי יין - יקב שסיור באזור היין מטה־יהודה אינו באמת שלם אם לא ביקרת בו.

זה הרבה מעבר ליין כזה או אחר. בדומה לשלוש הדמויות שהזכרתי מקודם, הצליח דוניה, במתכוון או שלא, ליצור סימביוזה מוחלטת בין אדם ליקבו. עד כדי כך מוחלטת, שאתה כבר לא באמת בטוח מה קדם למה ואם באמת היה דוניה גם לפני "סוסון ים". היטיב לתאר זאת איש יין שעמו שוחחתי לאחרונה: "כשאני שותה יין של 'סוסון ים', אני בכלל לא שותה יין. אני שותה דוניה - את הסיפורים והמעשיות, את המראה הלא־קונוונציונלי, את השיחות, את החיוך, את הדרך - את האיש".

כמו האיש, גם הבחירה בזנים הסתמנה מלכתחילה כלא־שגרתית, במיוחד כשמדובר בעולם היין הישראלי טרום מהפכת הזנים הים־תיכוניים שפשתה בו. זינפנדל, סירה, גרנאש, מורוודר, פטיט סירה ושנין בלאן הם לא בדיוק זנים שחובב יין ישראלי בוגר שנות ה-90 ידע להתמודד אתם. אלא שזה סיפק ללקוחות היקב אותה מחתרתיות סקסית, שביחד עם האישיות הדומיננטית של היינן הקנתה לו מעמד של קאלט אזורי. דוגמה מצוינת לכך הוא "ג'יימס" - יין שקרוי על שם מורו ורבו של דוניה בתחום היין, רוני ג'יימס המנוח - שהיה אחד מיינות השנין בלאן הרציניים הראשונים בישראל ויצר לו קהל מעריצים אדוק.

יינות של יקב "סוסון ים"איתי גלייטמן

גם בעת הזאת קורים ביקב דברים מעניינים בענייני זנים. השפעתו הברורה של עמק הרון הדרומי על דוניה, שמתבטאת היטב ביינותיו רומאן ואנטואן, הולכת ומעמיקה, מה שמתבטא בכך שהוא שוב בוחר להתנסות עם זנים שלא שומעים עליהם יותר מדי במחוזותינו - סאנסו וקונואז. בבלנדים מבציר 2013, ששוהים כרגע בחביות, חוברים זנים אלו לגרנאש, סירה ומורוודר ומזריקים ליין ממד נוסף של בישום, תיבול וחמיצות, המאזנת את הפרי העשיר והמתקתק שמספק הגרנאש. יש למה לחכות.

בכלל, נדמה כי בדומה ליקבים אחרים באזור מטה־יהודה, יקב "סוסון ים" הולך קדימה משנה לשנה. יינות שיצאו לשוק ממש לאחרונה, אותם טעמתי בביקורי ביקב לפני כשבועיים, מלמדים כי דוניה השכיל לנטרל רעשי רקע שהופיעו בבצירים קודמים ולהפיק יינות נקיים ומהוקצעים יותר מכפי שהופיעו בעבר, זאת מבלי לפגוע בקו הסגנוני של היקב.

ובעוד אנחנו יושבים ביקב ושוקעים בשיחה בנוגע לאפשרות להפיק גרנאש ללא מגע עץ כבר בבציר הקרוב, לגמתי פעם נוספת מהכוס. ומה אומר לכם? שתיתי דוניה. בחיי.

 James 2013

השנין בלאן המפורסם של היקב. כמו תמיד הוא מגיע במרקם עשיר, מלא וקרמי, רק שהפעם התחושה היא שהוא נוחת על החך במשקל כבד מהרגיל. הפרי שם, עם מתיקות עדינה ונעימה אף על פי שהיין יבש לחלוטין, וגם העץ לא מסתיר את נוכחותו, שבולטת בשלב הזה של חיי היין. הסיומת ארוכה וטובה. לאו דווקא יין גדול, אך עדיין אחד מהלבנים הישראליים שכדאי להתנסות בהם אם עוד לא הזדמן לכם. 110 שקלים.

Garcia 2013

מהדורת רוזה מצומצמת וראשונה של היקב, שכוללת בעיקר ענבי סאנסו, לצד קונואז וגרנאש, הניבה תוצאה מוצלחת בזכות שילוב מלא חן המורכב מגוון ורדרד בהיר, מתיקות פרי הדר מתונה ומנגד חמיצות ראויה ומאזנת של ענבי הקונואז. 75 שקלים.

 Romain 2010

בלנד קומוניקטיבי, טעים ומהנה של זני עמק הרון, עם רוב מוחלט לענבי גרנאש לצד סירה ומורוודר. פרחוניות, תיבול, מתיקות פרי בשל ונגישות - כל מה שמצפים מיין כזה ובמחיר שהופך אותו לתמורה ראויה לכסף. 85 שקלים.

 Antoine 2010

הרכב זני זהה לזה של הרומאן, רק שכאן הסירה ממלא בהצלחה רבה את התפקיד הראשי. המון עוצמה יש ביין הזה, שבאופיו האקספרסיבי מציג משחק מעניין בין תווים של עשבי תיבול ירקרקים לפרי בשל ועשיר. הפה, כיאה לסירה, חלק וקטיפתי והסיומת המספקת משאירה שובל של חמיצות טובה ומרעננת. לטעמי זהו הטוב מבין היינות של היקב כרגע.

Elul 2009

ענבי קברנה סוביניון שמגיעים מכרם בבן זמרה, בשילוב ענבי פטיט סירה וסירה, יוצרים בלנד חם, בשל ומרוכז, עם מאפיינים בולטים של פרי כהה מתקתק ושופע תיבול. הפה רך, מאוזן ונעים לשתייה, הפרי מתמודד בכבוד אל מול נוכחות לא מבוטלת של עץ והחמיצות טובה וממוקדת.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ