Seahorse Winery
independent winemaker
Jerusalem mountains

info@seahorsewines.com

054-4843495 02-5709834

יקב סוסון ים
בר גיורא - הרי ירושלים
יקב בוטיק עצמאי
You Are Viewing

A Blog Post

1985-2000 ימי התום של עולם היין בישראל

משהו קרה בשנים הללו. משהו שכנראה היה חד פעמי. חוויתי, כמו רבים אחרים, את הגל החדש של היין בארץ.  הגל החדש, כמו בקולנוע הצרפתי בשנות הששים, גילה והמציא משמעות אחרת למשהו, שכבר היה קיים שנים רבות.    בצרפת היה מדובר בקולנוע “אחר”. קולנוע ריאליסטי, בשחור – לבן, שנמנע להתעסק בדמעות של אהבה נכזבת, או כל משהו שיכול היה להיחשד כקיטש’.  הקיטש’ של עולם היין הישראלי היה יין מתקתק או במקרה “הטוב” חצי יבש. ולפתע פתאום, חצוצרות ותופים: בורדו, נאפה וואלי, אוסטרליה, אלזאס, ואפילו בורגונדי ניסתה להכנס דרך הסדקים החדשים…  ואז הופיעו באופק יקבי רמת הגולן, יאיר מרגלית, רוני ג’ימס, אלי בן זקן… מהפכה אמיתית!

לא עסקתי בייצור יין התקופה הזאת. הייתי עסוק, כמו רבים אחרים בתקופה זו, בגילוי סודותיה המופלאים של ארץ היין. אין סוף שיחות וטעימות עם חברי מוטרפי היין. כמה התרגשות לוותה בפתיחת בקבוק שטונף דה פאפ לבן, במטבח הזעיר של רוני בצרעה. חיפשנו מילים כדי לבטא את האושר המופלא שהסתתר בבקבוקים האלה. הסתובבתי בחנויות היין, או במחלקות הגדולות של היין בסופרמרקטים בחו”ל, כמו ילד קטן שמבקר בפעם הראשונה ב:…toys are us… הגילוי היה כה מרתק, כה רומנטי ומלא התלהבות, שאי אפשר אלא להשתוותו לתיכוניסטים המגלים  אהבה, משיכה מינית, ארוטיקה וכו וכו. וכן, זה היה מאד נאיבי, באופן טבעי. וכמו האקסטזה הראשונית מהמין השני, גם זה דעך במידה מסוימת עם השנים.

אפשר לתאר את התקופה הזאת, כמטאפורה, כהתפרצות הורמונאלית שכיחה אצל בני הנעורים. אי אפשר להתווכח עם העובדות המדעיות, אבל אותי  התיאור הזה משמים.  אני מעדיף לתאר אותה, כמטאפורה, כסיפור של רומיאו וגולייט.  כי זה היה סיפור אהבה. תמים, נאיבי, כמו כל סיפורי האהבה “הטובים”…

ועכשיו… זה נגמר כצפוי. התבגרנו. עולם היין התבגר. חלק מחברי לימים הללו הלך לעולמו. אחרים נסעו להודו… עכשיו מאיימים עלי  בכל מיני מושגים מאד בוגרים כגון: F.V.F.M ( Fucking Value For Money ) וגרוע מכך: טאנין גלילי, שמשתלב בצורה מושלמת עם ריצפת יער טחובה, ורמזים של קינמון ממדגסקר…

ההתלהבות הראשונית פינתה את מקומה להתלהבות כספית. It is about money…  פעם היו כאן שלושה וחצי סומליירים צעירים עם חיוך מבויש… היום יש כחול על שפת הים, וחלקם (לא כולם), הם בעצם סמנכ”לים לשיווק.

אבל אין בי מרירות וגם לא נוסטלגיה, למרות שהטקסט הזה מעלה חשדות כבדים בכוון. המציאות משתנה בקצב מדהים, ואין טעם לבכות את העבר. אני מתבונן בה, מקשיב “למוזיקה” החדשה ומנסה כמיטב יכולתי לנוע בקצב שלה. בלי כיפה על הראש, ובלי כשרות, אימצתי, באופן פרטי, את עקרון “אשת לוט” לאמור: אם מסתכלים אחורה – מתים. ולכן נותר רק: “נוע! נוע, סוף” (אלוף טל, בפקודת היום בבוקר 6 ליוני 1967).

אין בי מרירות וגם לא נוסטלגיה כי גם עכשיו, אפילו ברגע זה ממש, מישהו עדיין מלחין מוזיקה חדשה, בתום והתלהבות של נער או נערה בני שבע עשרה. מישהו אחר כותב ספר חדש, אחר מצייר ציור, מתוך ידיעה שרוב הסיכויים שגורלו, בוודאי בתחילת הדרך, יהיה זהה לציורים של ואן גוך.  ויש ייננים בעולם, שלמרות גילם, והחריצים שהשנים הותירו בנשמתם, החותרים ללא לאות, לעשות שוב את היין המופלא ההוא משנת….

זאב דוניה ©

30.3.16

Leave a Reply