Seahorse Winery
independent winemaker
Jerusalem mountains

info@seahorsewines.com

054-4843495 02-5709834

יקב סוסון ים
בר גיורא - הרי ירושלים
יקב בוטיק עצמאי
You Are Viewing

A Blog Post

לפני בוא הסערה

הערב יורד. הגראפה יורדת. החזאי הירושלמי מבטיח שעוד יומיים השלג ירד. אני יושב מול האח הבוערת, ומנסה לקרוא את “משחקים ושעשועי שווא” של ג’יימס סולטר. ספר שהתחיל כל כך טהור והפך לפורנו זול. התיאורים המפורטים של: הוא עשה לה ככה, והיא עשתה לו ככה וככה, לא עושים לי כלום. אני לא יודע אם זה אני, או הספר. זה כל כך משעמם כמו תיאור מילולי של משחק הגמר בין שתי קבוצות כדור-רגל או רוגבי בדרום מערב אוסטרליה. לא אכפת לי מי ינצח או מי יפסיד.  זה חסר כל עניין, מבחינתי.

משום מה אני טס אחורה בזמן, לשנות השבעים, לבית הספר המופלא: CALARTS, בו למדתי. הגעתי לקליפורניה כמה ימים אחרי שהחזרתי את הקיטבג לבאקום. לא היה לי צל של מושג מה מחכה לי. מרבית הסטודנטים הסתובבו  בבריכה ערומים, ריח הגראס נדף מהשטיחים וחריצי הבלוקים במסדרונות המעונות, ובכתות מסוימות עישנו ביחד עם המורים… החברה של ה room mate שלי במעונות, שכבה איתו כמעט כל לילה, בזמן שאני הייתי בחדר. שתקתי כי חשבתי שככה זה באמריקה…

חזרתי לשם עשרים שנה אחר כך, כדי להשלים את התואר. הכל השתנה לחלוטין. אין זכר לעירום בבריכה. אחרי שבוע מצאתי בתיבת הדואר שלי חוברת בנושא הטרדה מינית. לא כמה עמודים משודכים. חוברת עם כריכה. אם טרחת לקרוא היית מגלה, שגם אם הסתכלת בצורה מסוימת  במישהו שחלף על פניך במסדרון,  אפשר היה להגיש נגדך תלונה…  OK.

יום אחד הלכתי במסדרון ונתקלתי בסטודנטית, לא צעירה, שלמדה איתי באחד הקורסים. הבחנתי שנפלו פניה. שאלתי אותה מה קרה, והיא סיפרה שמישהו מבני משפחתה נפטר באופן פתאומי. היא קיבלה את הידיעה ממש עכשיו, ואין לה מושג מה לעשות… היא צריכה למצוא טיסה כדי שתספיק להגיע ללוויה… עמדתי מולה, שכחתי מהחוברת, וחיבקתי אותה. למזלי היא זיהתה שהיה זה חיבוק “טהור”, כחבק אח את אחותו…  כשהתנתקנו אמרה לי: “You are a good man “. המשפט הזה נשאר תקוע לי בזיכרון. מה בסך הכל עשיתי? נתתי לך חיבוק…

עשרים שנה עברו. זה נראה כאילו זה קרה אתמול. זה מפחיד. זה מפחיד כי זה אומר ש-20 שנה נוספות יחלפו כהרף עין, וסוף הסיפור, “הביקור החטוף על פני כדור הארץ” יגיע.

אני יושב מול האח הבוערת. הבית ריק. עוד קצת גראפה. יש לי תחושה עמוקה, חזקה, שאנחנו מבזבזים את הזמן על שטויות. על התפל. כולם. מהפקידים שסוגדים לחתימות נורא חשובות, קריטיות, על A4 למיניהם, ועד לחברי הכנסת ולשרי הממשלה…. לא שאני יודע מה חשוב. אבל זה ממש לא סותר את התחושה הוודאית, שבמה שכן מתעסקים, זה בוודאי לא חשוב.

יכולתי להמשיך. עדיף לעצור כאן.  מחרתיים  יש תערוכת יין, ואני אפרוץ את מחסום השלג הצפוי, ואגיע לתל אביב. מלצרים חדשים שהחליפו את אלה מלפני שנה, ישאלו אותי: “סוסון ים? למה סוסון ים?” ואני אמלט לקומה העליונה, אל אחד היבואנים, אבקש מהבר-מן/נית לשלוח יד עמוק מתחת לדלפק, שישלוף את הגראפה המובחרת, ואם אזכה בחסדו/ה, אקבל מעט  מהנוזל הטעים להפליא. אחר כך אמצא לי פינה שקטה ואחזור אל סלע, “גיבור” הספר שליGO ”   & “TOUCH , שגם הוא יבוא איתי לתערוכה.

אחרי שזה יגמר אסע הביתה, אדליק את האש באח, ואשב מולה שעות…

זאב דוניה ©

ינואר 2016

Leave a Reply